הכנסייה נבנתה מחדש והורחבה בתחילת המאה ה־14 בפקודת המלך סטפן מילוטין, במקום שבו עמדה בזיליקה ביזנטית קדומה יותר. הבנאי הראשי ניקולס העניק לה חמש כיפות ואכסדרת כניסה פתוחה בת שתי קומות שבראשה מגדל פעמונים, ואילו הציירים מיכאל ואותיכיוס אסטרפס מסלוניקי עיטרו את פנים הכנסייה בציורי קיר. בתקופה העות'מאנית שימש הבניין מסגד והציורים כוסו בטיח; הוא הוחזר לשימוש ככנסייה בתחילת המאה ה־20.
מבחוץ, חפשו את חמש הכיפות ואת מגדל הפעמונים הגבוה מעל הכניסה. בפנים, בין ציורי הקיר ששרדו נמצאת דמות הבתולה אלאוסה שהעניקה לכנסייה את שמה, אם כי הקירות עדיין נושאים את צלקות מאות השנים מתחת לטיח ושל שרפה במהלך המהומות של מרץ 2004; עבודות השיקום נמשכות מאז. הכנסייה נעולה לעיתים קרובות והגישה עשויה להיות תלויה בנוכחות של שומר, לכן כדאי לשאול את המקומיים לפני שאתם יוצאים.
לכל מי שמתעניין באמנות ביזנטית ובהיסטוריה רבת השכבות של פריזרן, זוהי עצירה מתגמלת מאוד.
