כתובת על משקוף השיש שבין הנרתקס לאולם מתארכת את הכנסייה ל־1164 ומציינת את מייסדה, אלכסיוס אנגלוס קומננוס, נכדו של הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון קומננוס. היא בנויה מאבן ומלבנים ומוכתרת בכיפה מרכזית ובארבע כיפות קטנות יותר. רעידת אדמה ב־1555 הפילה את הכיפה הראשית, ובמאה ה־19 צוירו הקירות מחדש לגמרי; חלק גדול מהעבודה המקורית מהמאה ה־12 נחשף ושומר במהלך המאה ה־20.
ציורי הקיר הם הסיבה האמיתית להגיע. הם צוירו בידי כמה אמנים, כשהמאסטר הראשי הגיע ככל הנראה מקונסטנטינופול, והם מציגים דמויות בעלות רגש וריאליזם מרשימים, ובראשם הקינה על ישו, שבה הבתולה מחבקת את בנה המת בסצנה הנתפסת לעיתים קרובות כמקדימה את ציורי הרנסנס המוקדם באיטליה. חפשו גם את ההורדה מהצלב, את מסגרות הטיח המגולפות בעדינות סביב דמויות פנטלימון הקדוש והבתולה, ואת גלריית הקדושים בדמות מלאה לאורך החלק התחתון של הקירות.
שלבו את הביקור עם זמן על הר וודנו, עם הנופים הרחבים שלו על העיר.
