הביצורים העתיקים ביותר שלה מתוארכים ככל הנראה למאות ה־5–4 לפני הספירה ומיוחסים לכאונים, עם קדום של אפירוס. במאות שלאחר מכן עברה הגבעה בין ידיים רומיות, ביזנטיות, ונציאניות ועות'מאניות, והחומות מעידות על עבודות מכמה תקופות. במאה ה־20 משפחות רבות ירדו אל החוף והשאירו חלקים מהעיר העתיקה בהריסות, אף שכמה בתים שוקמו מאז.
בין החומות חפשו את כנסיית מיכאל הקדוש מהמאה ה־13 ואת כנסיית פנגיה קסופיטרה, שמשלבת קטע שמור של החומה המערבית העתיקה. בשיטוט בסמטאות תעברו גם ליד האחוזה הישנה של ספירוס ספירומיליוס, דמות מובילה בהימארה בתחילת המאה ה־20, וליד בתים ללא גג וחצרות שקטות.
הפרס על העלייה ברגל מהעיר הוא הנוף: הים היוני הפתוח, המפרץ של חוף ליבאדי ובימים בהירים גם קווי המתאר של קורפו באופק. אחר הצהריים המאוחרים מביאים את האור הרך ביותר.
