באופן יוצא דופן, האי הוא מעשה ידי אדם. לפי האגדה, ב־22 ביולי 1452 מצאו ימאים מקומיים איקונין של מדונה והילד על סלע בים, ומאז הניחו אבן במפרץ אחרי כל הפלגה מוצלחת. עם הזמן נבנה האי מסלעים ומספינות ישנות שהוטבעו. המסורת ממשיכה עד היום בפשינדה (fašinada), כשמדי שנה בשקיעה של 22 ביולי חותרים המקומיים בסירות מקושטות ומשליכים אבנים למים.
הכנסייה הקתולית, ששופצה ב־1722, מאכלסת מוזיאון קטן ובו 68 ציורים של אמן הבארוק טריפו קוקוליה מפרסט, לוחות נדר מכסף שהשאירו ימאים, ושטיח רקום מפורסם שעליו עבדה ז'צינטה קוניץ'־מיוביץ' במשך 25 שנה בזמן שחיכתה לשובו של בעלה, ובין החוטים שילבה גם משערות ראשה.
סירות קטנות חוצות את המרחק הקצר מפרסט לאורך כל היום, וכך האי הופך לעצירה קלה ובלתי נשכחת בכל טיול סביב המפרץ.
