למה יש באלבניה כל כך הרבה בונקרים?

יש באלבניה כל כך הרבה בונקרים משום שהמנהיג הקומוניסטי שלה, אנוור הוג'ה, היה משוכנע שהמדינה תותקף ותיכבש, והורה לבצר אותה מהחוף ועד ההרים. מסוף שנות ה־60 ועד אמצע שנות ה־80, תוכנית שנודעה בשם בונקריזציה פיזרה עמדות בטון לאורך חופים, שדות, מדרונות ועיירות. ההערכות לגבי המספר הכולל משתנות מאוד – מכ־170,000 ועד יותר מ־700,000 – ורבים מהם עדיין עומדים.

כיום הכיפות הן אחד המראות המפתיעים ביותר עבור מבקרים: קבורות למחצה בחורשות זיתים, שומרות על חופים ריקים, מעוטרות בציורי קיר או הופכות לבתי קפה. הנה הסיבה שבגללה נבנו, אילו סוגים קיימים והיכן אפשר לראות אותם – כולל המקלטים התת־קרקעיים העצומים שפתוחים כיום כמוזיאונים.

הפחד של הוג'ה מפלישה

אחרי מלחמת העולם השנייה, אלבניה של הוג'ה הפכה לאחת המדינות המבודדות בעולם. היא ניתקה את יחסיה עם יוגוסלביה ב־1948, עם ברית המועצות ב־1961 ולבסוף עם סין ב־1978. אחרי פלישת מדינות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה ב־1968, אלבניה פרשה רשמית מהברית, והמשטר החל לראות אויבים מכל עבר.

הדוקטרינה הצבאית של הוג'ה, “מלחמת העם”, גרסה שכל האוכלוסייה תגן על המדינה, כולל כל כפר וכל עמק. הבונקרים היו הביטוי הבטוני של רעיון זה: עמדות שמהן חיילים ואזרחים מן השורה יוכלו להתנגד למתקפה מכל כיוון. יש היסטוריונים שטוענים כי הם שירתו גם מטרה פוליטית, ושמרו על המדינה במנטליות מתמדת של מצור שהתאימה למשטר אוטוריטרי.

לא כולם הסכימו. על פי הדיווחים, שר ההגנה בקיר בלוקו העדיף גישה אחרת להגנה; הוא טוהר והוצא להורג באמצע שנות ה־70.

כמה בונקרים יש באלבניה?

איש אינו יודע בדיוק, וההערכות משתנות מאוד. המספר המצוטט ביותר, המבוסס על רישומים מהתקופה הקומוניסטית, הוא כ־173,000 בונקרים. הערכות אחרות מגיעות ל־700,000 ויותר, והטענה החוזרת לעתים קרובות על “מיליון בונקרים” נחשבת בדרך כלל להגזמה.

ההבדלים נובעים בחלקם ממה שנספר – עמדות קטנות לאדם אחד, עמדות פיקוד גדולות יותר או מתחמים תת־קרקעיים – ובחלקם מכך שרבים מהם נהרסו או נקברו מאז תחילת שנות ה־90. כך או כך, עבור מדינה בשטח של כ־28,700 קמ״ר, הצפיפות יוצאת דופן.

הסוגים העיקריים של בונקרים

QZ: העמדה הקטנה

הסוג הנפוץ ביותר, המוכר בראשי התיבות QZ, הוא כיפת בטון טרומית בקוטר של כ־3 מטרים, שתוכננה לחייל אחד או שניים. החלקים יוצרו מראש והורכבו במקום, והצורה המעוגלת נועדה לעזור לכיפה לעמוד בהפגזות. לאורך החוף, קבוצות של בונקרים כאלה חוברו לעתים במנהרות.

PZ: בונקר הפיקוד הגדול

בונקרי PZ גדולים יותר, בקוטר של כ־8 מטרים ובמשקל של מאות טונות לאחר ההרכבה, שימשו עמדות פיקוד ושליטה. הם נדירים הרבה יותר מהכיפות הקטנות.

מנהרות ומקלטים גרעיניים

מעבר לכיפות, המשטר בנה מתחמים תת־קרקעיים עמוקים עבור ההנהגה המדינית והצבאית, וחלקם תוכננו לשרוד מתקפה גרעינית. שניים מהם בטירנה הם כיום מוזיאוני בונק'ארט.

המהנדס והטנק

התכנון הסטנדרטי של QZ מיוחס למהנדס הצבאי יוסיף זגאלי. לפי סיפור ידוע, הוא נדרש לעמוד בתוך אב טיפוס בזמן שטנק ירה עליו, ויצא נסער אך ללא פגע. בין אם כל פרט נכון ובין אם לא, גורלו המאוחר מתועד טוב יותר: הוא טוהר וישב שנים בכלא.

כמה עלו הבונקרים לאלבניה

ההערכות לגבי העלות משתנות, אבל התוכנית בלעה כמויות עצומות של בטון, פלדה וכוח אדם במה שהייתה אז אחת המדינות העניות באירופה – משאבים שאחרת היו יכולים להיות מושקעים בדיור ובכבישים. הבנייה הייתה גם מסוכנת, ויש הערכות שלפיהן מספר ההרוגים בקרב העובדים הגיע לכ־100 בשנה.

הפלישה שממנה חשש הוג'ה מעולם לא הגיעה. אחרי מותו ב־1985 התוכנית דעכה, וכשהקומוניזם קרס בתחילת שנות ה־90 נותרה המדינה עם נוף מלא בכיפות בטון ועם מעט שימוש עבורן.

מה קרה לבונקרים אחרי הקומוניזם

רוב הבונקרים פשוט ננטשו. מכיוון שנבנו לעמוד בהפגזות ארטילריה, הסרתם יקרה וקשה, ולכן רבים נשארו בשדות, בחופים ולצד דרכים, שוקעים לאט בחול או נעלמים תחת הצמחייה. אחרים פונו לטובת בנייה, לעתים באמצעות גרירתם מהאדמה במכונות כבדות.

האלבנים מצאו להם גם שימושים יצירתיים. בונקרים הפכו למחסנים, למחסות לבעלי חיים, לבתים, לבתי קפה ואפילו למסעדות, ואחרים משמשים קנבס לאמני רחוב. אדריכלים פיתחו את הרעיון הלאה – המחקר Concrete Mushrooms משנת 2009 הציע דרכים לעשות בהם שימוש חוזר לתיירות – ובונקרים מיניאטוריים הם כיום פריט קבוע בחנויות המזכרות.

מילת אזהרה: בונקרים נטושים עלולים להיות מוצפים, לא יציבים או מלאים באשפה, לכן התפעלו מהם מבחוץ במקום לטפס פנימה. חלקם גם עומדים על קרקע פרטית, אז בקשו רשות לפני שאתם חוצים שדות כדי להגיע אליהם.

היכן לראות את הבונקרים של אלבניה כיום

• בונק'ארט 1: המקלט הגרעיני של הוג'ה עצמו, בן חמש קומות, בשולי טירנה, שנפתח כמוזיאון וגלריה ב־2014, עם תערוכות על ההיסטוריה של אלבניה במאה ה־20 ועל החיים תחת הקומוניזם.
• בונק'ארט 2: בונקר שנבנה בשנות ה־80 עבור משרד הפנים במרכז טירנה, נפתח ב־2016 ומתמקד בהיסטוריה של המשטרה ושל המשטרה החשאית סיגורימי.
• אנדרטת פוסטבלוק – המחסום: סמוך לרובע בלוקו בטירנה, אנדרטה המשלבת בונקר מהתקופה הקומוניסטית, קטע מחומת ברלין ועמודי בטון ממכרה הכלא ספאץ'.
• מנהרת המלחמה הקרה בג'ירוקסטרה: מקלט סודי מתחת לעיר העתיקה, שנבנה עבור בכירים מקומיים ופתוח כיום למבקרים.
• החוף והכפר: עמדות בטון עדיין פזורות בחופים, בכפים ובשטחים חקלאיים ברחבי המדינה, אז פקחו עיניים בכל טיול בדרכים.

שאלות נפוצות

כמה בונקרים יש באלבניה?

ההערכות משתנות מאוד. המספר המצוטט ביותר, המבוסס על רישומים מהתקופה הקומוניסטית, הוא כ־173,000 בונקרים שנבנו בין סוף שנות ה־60 לאמצע שנות ה־80, ואילו הערכות אחרות מגיעות ל־700,000 ויותר. הטענה החוזרת על מיליון נחשבת בדרך כלל לגבוהה מדי. רבים מהם הוסרו, נקברו או נהרסו מאז, כך שכיום עומדים פחות.

למה אנוור הוג'ה בנה כל כך הרבה בונקרים?

הוג'ה האמין שאלבניה עלולה להיות מותקפת בכל רגע, בין אם על ידי שכנותיה, נאט״ו או ברית ורשה, אחרי שניתק בזו אחר זו את היחסים עם יוגוסלביה, ברית המועצות וסין. הדוקטרינה שלו, “מלחמת העם”, קראה לכל האוכלוסייה להגן על כל חלק במדינה, והבונקרים נועדו לתת לחיילים ולאזרחים עמדות שמהן יוכלו להילחם.

אפשר להיכנס לבונקרים של אלבניה?

כן, במוזיאונים כמו בונק'ארט 1 ובונק'ארט 2 בטירנה ומנהרת המלחמה הקרה בג'ירוקסטרה, שמותאמים למבקרים. עמדות קטנות נטושות הן סיפור אחר: הן עלולות להיות מוצפות, לא יציבות או מלוכלכות, וחלקן עומדות על קרקע פרטית, ולכן עדיף להתבונן בהן מבחוץ.

האם הבונקרים של אלבניה שימשו אי פעם?

לא למטרה שלשמה נבנו, שכן הפלישה שממנה חשש הוג'ה מעולם לא התרחשה. על פי הדיווחים, בחלק מהבונקרים נעשה שימוש במהלך המהומות של 1997 ומלחמת קוסובו ב־1999, אבל מאז שנות ה־90 רובם שימשו לתפקידים שלווים הרבה יותר – מחסנים, מחסות לבעלי חיים, בתי קפה ופרויקטים אמנותיים – או פשוט כציוני דרך מסקרנים.

מה ההבדל בין בונק'ארט 1 לבונק'ארט 2?

בונק'ארט 1 שוכן במקלט הגרעיני העצום של אנוור הוג'ה בשולי טירנה ועוסק בהיסטוריה הרחבה של המאה ה־20 ובחיים תחת הקומוניזם. בונק'ארט 2, במרכז העיר, נמצא בבונקר קטן יותר שנבנה עבור משרד הפנים ומתמקד במשטרה ובמשטרה החשאית סיגורימי. אם יש לכם זמן רק לאחד, בונק'ארט 1 הוא החוויה הגדולה יותר.

גלו את אלבניה של המלחמה הקרה איתנו

ראו את הסיפור במו עיניכם בסיור המודרך שלנו בבונק'ארט בטירנה, או גלו אותו כחלק מהטיול החוויה האלבנית המלאה, הכולל את בונק'ארט 1 לצד סיור באופניים חשמליים בבירה. לרקע נוסף, קראו את המדריך שלנו למוזיאוני המלחמה הקרה של בונק'ארט.